השלכות גידול בקר והרס יערות על משבר האקלים

משבר האקלים הוא כבר חלק ממציאותנו, ומקורו בפליטות גזי חממה הולכות וגדלות מאז תחילת העידן התעשייתי.
לפי הערכת הדו"ח האחרון של האו"ם בנושא קרקעות ומזון, מערך המזון שלנו אחראי לעד 37% מפליטות גזי החממה של האנושות. האקלים שבו נחיה אנחנו וילדינו בעוד מספר שנים תלוי בהרבה במה שיש בצלחת שלנו. המודל התעשייתי של גידול בשר לצריכה אנושית אובדני מהרבה בחינות. בין השאר הוא תופס כ- % 36 מאדמות כדור הארץ לצורך גידול בעלי חיים וגידול המזון אותו הם צורכים, ובכך מונע גידול של מוצרים מן הצומח אשר היו יכולים להזין מאות מיליוני אנשים רעבים ברחבי העולם; זהו הגורם המוביל להרס היערות בחלקים נרחבים מכדור הארץ, בין השאר בדרום אמריקה, שם רוב הרס היערות נובע מגידול בקר וגידול סויה להאכלת חיות משק.

שריפת היער, שחרור מתאן מפירוק החומרים האורגנים, אובדן העצים שלא יקלטו פחמן דו-חמצני, גידול פרות שפולטות מתאן ושינוע הבשר שלהם מדרום אמריקה למרחקים עצומים, גם למזרח התיכון, הם שלבים שונים בהשפעתה הקשה על הרס יערות לגידול בקר על האקלים. התוצאה היא שכל קילוגרם של בקר שאנו אוכלים פולט לאטמוספירה כ- 68 קילו של שווי ערך פחמן דו-חמצני .אם הבקר גדל בחוות צפופות כמו בצפון אמריקה או באירופה, משנעים עבורו תערובות סויה ותירס שגדלות לא אחת על חורבות יער; בדרום אמריקה, המודל השכיח לגידול בקר, באמזונס או בצ'אקו הארגנטינאי, הוא שריפה ופיזור פרות על שדות מרעה.

עליית צריכת הבקר הישראלית והשלכותיה על משבר האקלים

ישראל היא מדינה קטנה שעל פי הרשומות הרשמיות פולטת רק % 0.2 מפליטות גזי חממה הגלובליות.
אולם מדובר רק בפליטות שישראל מייצרת בתוך שטחה. דווקא בתחום הבשר, לישראל תרומה לא מבוטלת על שינוי אקלים, אבל זה קורה מחוץ לגבולותיה, בעיקר בדרום אמריקה. כך שבפועל, ישראל היא שחקן משמעותי בהרס יערות של דרום אמריקה והמצב הולך ומחמיר. לפי נתוני ה-OECD, ישראל היא מספר ארבע בצריכת מוצרי בשר לנפש לשנת 2018 עם יותר מ- 88 ק"ג לאדם לשנה; מספר ארבע בצריכת בקר לנפש עם 20.5 ק"ג לאדם לשנה; ומספר אחד בצריכת עופות לשנה עם 65 ק"ג לאדם לשנה. חמורה מכל היא המגמה ההולכת וגדלה של צריכת מוצרים מן החי, כשכמות הבקר שנצרכת בישראל עלתה מ- 100,000 ל- 140,000 טון במשך שנתיים (2015-2017). גידול של % 140. מדובר בפליטות של קרוב לעשר מיליון טון שווי ערך פחמן דו-חמצני לאטמוספירה.

התרומה הישראלית לכריתת היערות בדרום אמריקה

אז מה משמעות הצריכה הישראלית על כריתת יערות מדרום אמריקה? נציין כי מדובר בהערכה בלבד. בפועל, לא ניתן להתחקות אחר כל ראש בקר שהגיע לישראל ולהבין כמה ממנו הגיע מאזור שנכרת. בחינה שכזו היא גם לא רלוונטית. ייתכן והבקר שהגיע לישראל מקורו לא מאזור שעבר כריתה, אך בקר שהגיע למדינה אחרת כן. בסופו של דבר, העיקרון שמנחה אותנו בחישוב ההערכה הוא שכל צריכה וכל עלייה בצריכה מגבירות את הביקוש ודוחקות בחברות שמגדלות בקר למצוא שטחים חדשים למרעה. כלומר, עליית הצריכה בישראל מאיצה במגדלי בקר בארגנטינה, בברזיל ובכל מדינה אחרת בדרום אמריקה לכרות יערות לשם גידול פרות, גם אם הבקר הספציפי שגדל שם לא מגיע בסופו של דבר לישראל.
לשם החישוב השתמשנו בנתונים על אובדן כיסוי יערות ועל ייצור בקר בברזיל, בארגנטינה, בפרגוואי ובאורוגוואי לאורך עשור, משנת 2008 עד שנת 2017, וכן התבססנו על נתונים של ייבוא ישראלי מאותן מדינות כדי להעריך את החלק של ישראל בכריתת יערות במדינות אלה. לאורך התקופה הנדונה בדקנו עבור
כל אחת מהמדינות:
.1 מה גודל שטח היערות שאבד
.2 כמה מסך השטח שאבד אכן שימש לגידול בקר
.3 כמה מהבקר שגדל באותה מדינה יוצא לישראל

מן הממצאים עולה כי במהלך עשור הייתה ישראל אחראית לכריתה של לפחות 492 קילומטרים רבועים של יער בכל דרום אמריקה, השווים ל- 70,286 מגרשי כדורגל, כלומר מעל 7,000 מגרשי כדורגל בשנה.

כך כל אחת ואחד מאתנו תורמים לכריתת היערות של דרום אמריקה כשאנחנו אוכלים סטייק או המבורגר.
בהתבסס על נתונים אלו ניתן להעריך כי כל קילוגרם של בשר בקר שאוכלים בישראל ושמקורו מדרום אמריקה גורם שם לכריתה של כמעט שני מטרים רבועים של יער. המשמעות היא כריתה של 31.55 מ"ר בשנה לאדם, בהתבסס על צריכה לנפש בשנת2017 . נציין שההערכה שמרנית מכמה טעמים: המידע על ייצור בקר לארגנטינה, פרגוואי ואורוגוואי היה זמין רק לשמונה שנים מתוך עשר. החישוב לוקח בחשבון את הבשר הקפוא אך לא את הטרי. נוסף על כך, הוא איננו לוקח בחשבון את הסויה שמשמש להזנת בקר שנצרך בסופו של דבר בישראל. כמו כן, נתוני כריתת היערות של ברזיל כוללות רק את האמזונס ולא שאר האזורים של ברזיל.

ואם ישראל לא הייתה מייבאת כלל בקר מדרום אמריקה?

נניח לרגע שישראל לא הייתה מייבאת בכלל בקר מדרום אמריקה בשנים 2008־2017. באופן הגיוני, הלחץ לשחרר שטחים לגידול בקר בדרום אמריקה היה קטן. אבל בכמה?
הבקר בדרום אמריקה לא נמצא בחוות צפופות כמו בארה"ב אלא בשטחי מרעה נרחבים, שחלקם כאמור יושבים על שטחי יערות שנכרתו. צפיפות הבקר בשטחי המרעה של דרום אמריקה היא פועל יוצא של כמות המזון ליחידת שטח מסוימת. ההערכה היא כי על שטח של עשרה דונמים ניתן לייצר כ- 80 קילוגרם של בקר
כל שנה. על בסיס כמות הבקר שכל מדינה מייצאת לישראל, אפשר להעריך כמה שטחים צריכים אותם ראשי בקר ומה היחס בין שטחים אלה לשטחים שנכרתים בפועל.

המספרים מראים שבברזיל ובפראגוואי השטח שלו נזקק הבקר המיובא לישראל הוא קטן מהשטח שנכרת בכל שנה. אם ישראל הייתה מפסיקה לייבא בשר מדרום אמריקה (ובהנחה שלא חל גידול בביקוש ממקורות אחרים), הדבר היה מקטין את הלחץ לכריתת יערות: בברזיל הכריתה הייתה יורדת ב-% 49 ובפראגוואי ב-
% 28.60. לעומת זאת, אנו רואים שבארגנטינה ובאורוגוואי שטח היערות שנכרת, לרוב לצורך גידול בקר, קטן מהשטח שנדרש לגידול הבקר שמיוצא לישראל. משמעות הדבר היא שאם ישראל לא הייתה צורכת בקר, הלחץ לכרות שטחי יער נוספים היה יורד לאפס בארגנטינה ובאורוגוואי. חישובים אלה ממחישים את העובדה שקבוצה אנושית, ולו הקטנה ביותר, יכולה להיות משמעותית מאוד וליצור את ההבדל בין מצב שבו נכרתים יערות לבין מצב שבו לא נכרתים יערות. לכן בפועל המצב
של כדור הארץ דורש מכל אחד מאתנו להתנהג כאילו אין הדבר תלוי אלא בו.

דרישות

משמעות צריכת הבקר הישראלית על יערות דרום אמריקה ועל משבר האקלים, וכן מגמת העלייה החדה שחלה בשנים האחרונות בצריכת בקר בישראל, אינם בהלימה עם מצב החירום האקלימי בו אנו נמצאים. עובדה זו מחייבת מאמץ חוצה גבולות. אנו רואים במשרדי הכלכלה והחקלאות את הגורמים המתאימים
לקידום רגולציה, כפי שזו מקודמת באיחוד האירופי,שמטרתה לוודא כי בקר שנצרך בישראל לא מביא להרס יערות בכלל ובדרום אמריקה בפרט. רגולציה זו תביא לצמצום טביעת הרגל הפחמנית של צריכת הבשר בישראל.

אנו פונים למשרדי הכלכלה והחקלאות בדרישה שינקוטו בצעדים הבאים:

1. החלת חובת הצהרה על שרשראות אספקה: רשתות שמשווקות בשר בישראל יהיו חייבות בתצהיר
   לפיו הן בדקו את שרשראות האספקה שלהן והבקר שהן משווקות לא גדל על חורבות יערות.
2. החלת חובת הצהרה פליטות גזי חממה: רשתות שיווק יהיו חייבות להצהיר כמה פליטות גזי חממה
   גרם הבשר שהם משווקים.

הצהרות אלה יופיעו על אריזת מוצרי הבשר ולכל הפחות יהיו נגישים בדו"חות של רשתות השיווק כך שתהפוכנה לחלק ממדיניות אחריאות תאגידית.
צעדים אלה צריכים להיות בסיס למס פחמן על מוצרי בשר שישקפו את עלותם האמיתית.

הפוסט קשר ישיר בין צריכת בשר בישראל לפגיעה ביערות האמזונס הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

Frontiers | The Environmental Footprint Associated With the Mediterranean Diet, EAT-Lancet Diet, and the Sustainable Healthy Diet Index: A Population-Based Study (frontiersin.org)

הפוסט השפעות סביבתיות של צריכת מזון בישראל  הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

רשויות מקומיות בחזית מדיניות מזון מקיימת בעולם

בכל העולם ערים ורשויות מקומיות מובילות את השינוי במערכות המזון ומראות שלרשויות מקומיות יש אפשרות להביא להפחתה משמעותית בפליטות גזי חממה על ידי שינויים אלה ואף להיות גורם מוביל שיסחוף אחריו מדינות.
באמנת מילאנו התאגדו יותר ממאתיים ערים שהתחייבו ל"לפתח מערכות מזון בר קיימא שהן כוללות, גמישות, בטוחות ומגוונות, זאת באמצעות מדיניות עירונית חינוך לקיימות, פיקוח על תזונה, הגברת נגישות עבור אוכ' מוחלשות, עידוד ייצור מקומי ועוד". בין הערים: סיאול, ניירובי, אמסטרדם וגם תל אביב שלנו.
ארבע עשר ערים, חתמו על הצהרת "Good Food Cities" במסגרת אמנת C40 במסגרתה התחייבו להגביר בתחומן את הצריכה של מזון בריא מהצומח, על בסיס דפוסי הדיאטה הפלנטרית המומלצת ע"י מומחי ועדת EAT-Lancet.
אמנה בינלאומית נוספת היא אמנת מזון מהצומח שמקדמים ארגוני סביבה בעולם – על האמנה חתמו כ 16 מועצות ולאחרונה גם בואנוס איירס חתמה כעיר ראשונה. האמנה קוראת להפסקת הרחבה של תעשיית המזון מהחי, מעבר למערכות מזון מבוססות צומח ושיקום של מערכות אקולוגיות שנפגעו.

יש הרבה מה לעשות ברשות המקומית!

דווקא בתחום המזון יש הרבה צעדים שהרשות המקומית או העיר יכולות לעשות, מחינוך קהילתי, דרך שינוי הרכש המרוכז של מוסדות העיר, עבודה עם עסקים ועידוד גידול מזון טרי מקומי.
אלו כמה תחומי פעולה מרכזיים שכדאי לפעול בהם על מנת להפחית צריכת מזון מהחי ולבסס תזונה בריאה מהצומח:
שינוי רכש המזון של הרשות להנחיות התזונה הלאומיות – אפשר להתחיל מהרשות עצמה, לשנות את התפריטים והמכרזים במבני הרשות, את המזון שנרכש לאירועים.
שינוי רכש המזון בצהרונים וגנים – אפשר להשפיע בגדול יותר ולשנות את התפריט בצהרונים וגני ילדים, לבסס אותו על תזונה ים תיכונית ולהתאים אותו להמלצות התזונה הלאומיות
אפשר לעודד את הציבור לאכול פחות מזון מהחי ולעבור לתזונה בריאה מהצומח באמצעות קמפיין ציבורי, הסברה ופעילויות בקהילה.
אפשר לעודד את הציבור לקנות יותר פירות וירקות באמצעות הנגשת פירות וירקות בזול לכל חלקי הרשות וכן קמפיין ציבורי לעידוד צריכת פירות וירקות טריים.
אפשר לפעול להגדיל את היצע המזון הבריא מהצומח בעסקים בעיר.
אפשר לעודד גידול מזון טרי מקומי בגינות קהילתיות, על גגות ובמסגרות חינוכיות.
רצוי ללוות את הפעולות האלה בחינוך בבתי הספר ובתנועות הנוער לתזונה בריאה ובת קיימה.

למידע מפורט על פעולות ברשות המקומית בנושא אקלים ומזון

למה דווקא מזון ולמה דווקא בערים?

רוב המזון בעולם נצטרך באזורים עירוניים ואוכל הוא מרכיב עיקרי בהשפעה הסביבתית של ערים.
כדי להפחית פליטוט:
בשנת 2017 חושב כי פליטות הקשורות לצריכת מזון בערי C40 כ13% מכלל פליטות גזי החממה, מתוכן כ 75% מהפליטות מייצור של מזון מהחי. מחקר של אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עיריית תל-אביב הראה כי המרכיב המשמעותי ביותר בטביעת הרגל של העיר הינו מזון.
כדי לשמור על חוסנה של העיר:
שינוי בייצור וצריכה של מזון היא גם צעד חשוב באדפטציה למשבר האקלים ושמירה על חוסנה של העיר למול מצבי משבר, לשפר את בריאות התושבים ולהבטיח הספקת מזון לתושבי העיר במצבים משתנים.

הפוסט רשויות מקומיות מובילות את השינוי הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

במסגרות חינוכיות אפשר לעשות שינוי משמעותי גם באמצעות שינוי המזון המוגש במקום וגם על ידי למידה ושיח על השפעות התזונה שלנו ועל תזונה טובה לגופנו, לסביבה ולבעלי החיים.

שינוי התפריטים ודפוסי הצריכה במוסדות חינוכיים

שינוי צריכת המזון במסגרת חינוכית משפיע באופן ישיר ובאופן עקיף, גם על ידי שינוי ההרגלים של הילדים, היכרות עם מזונות וטעמים שלא הכירו ומציאת מתכונים ומאכלים מהצומח שהם טעימים להם.

במקומות המגישים ארוחות כמו: גני ילדים, צהרונים, מועדוני רווחה וכו' ניתן לשנות את התפריט כולו כך שיכלול פחות מזון מהחי, בהתאם להנחיות התזונה של משרד הבריאות.
(אפשר לשנות כמויות גם בארוחות שכוללות מזון מהחי).

בתנועות נוער ובתי ספר ניתן לשנות את המזון המוגש בטיולים, אירועים וימים מיוחדים.

בארוחות משותפות של הכיתה, לכוון את ההורים והתלמידים למתכונים מבוססים על מזון מהצומח. אפשר למצוא מתכונים באתר חוברת המתכונים של Meatless Monday

למידה ושיח על תזונה אחראית

מזון הוא אחד הדברים הבסיסיים ביותר בחיינו, אנחנו תלויים בו, אנחנו מכניסים אותו לגוף בכל יום. בכל זאת ילדים ובני נוער אינם מקבלים ידע וכלים מספיק בהירים ופרקטיים על בחירות אחראיות לגבי המזון שלהם – מההשפעות של מזון על הגוף שלנו, דרך השפעות המזון שאנו צורכים על הסביבה ועל בעלי חיים.

אפשר לשלב למידה ושיח על תזונה אחראית במסגרות התוכן הפורמליות בשיעורי חינוך בגילאים שונים, וכן בפעולות בתנועות נוער.
כמו כן, סביב פעילויות חברתיות בהן מביאים אוכל או סביב ימים ופעילויות בנושא סביבה.
כאשר עוסקים בשאלות על מזון מומלץ לשלב בין שלושת האספקטים: בריאות, סביבה ובעלי חיים כדי לתת תמונה רחבה שנוגעת גם לשמירה על עצמנו וגם לאחריות על מי שסביבנו.

מערכי שיעור בנושא הקשר בין סביבה ומזון באתר "פעולה חיה"

מערכי שיעור ופעילויות לתנועות נוער באתר "פעולה חיה"

פעילויות חינוכיות לגיל הרך בנושא קטניות באתר Meatless Monday

תוכנית "אפשרי בריא" בנושא מזון של משרד הבריאות

מומלץ גם להזמין סדנא ללא עלות בפרויקט "מתחילים את השינוי בצלחת" – מפגשים חוויתיים למורים, הורים ותלמידים (כיתות ה' ומעלה), בנושא הקשר בין משבר האקלים למזון שאנו אוכלים, במהלכם מתאפשר יישום פשוט וחוויתי של ההמלצות התזונתיות החדשות במטבח הביתי, ותרגול ויישום שלהן בפועל.

הפוסט במסגרת חינוכית הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

בכל העולם גופי מדע ובריאות ממליצים להפחית בצריכת מזון מהחי. דוחות של גופי האו"ם קוראים להפחתה של מזון מהחי על מנת לעמוד ביעדי האקלים ולמנוע משבר אקולוגי חמור. לצד החשיבות העולמית שלה הפחתה של מזון מהחי יכולה לשפר את בריאות הסועדים ואף לחסוך לכם כסף אם תעשו את זה נכון.

אפשר להתחיל אצלכם בבית,

איך לשמור על הבריאות?

על פי קשת המזונות החדשה בהמלצות הלאומיות של משרד הבריאות כדאי לצרוך ירקות, פירות דגנים וקטניות על בסיס יומי. חשוב לגוון את הפירות והירקות, לצרוך גם דגנים מלאים וגם קטניות. מזונות מהחי כגון עוף, דגים וביצים אפשר לאכול מספר פעמים בשבוע, אך לא בכל יום. לגבי בשר בקר, מומלץ שלא לצרוך יותר מ 300 גרם של בשר וכן מומלץ להימנע לחלוטין מבשר מעובד.

איך מתחילים?

אפשר לבסס את עיקר התזונה על מזון מהצומח – לאכול בשר רק בסופי שבוע, להחליף מוצרי חלב בממרחים מהצומח.
אפשר גם להתחיל בקטן – להחליף בכל יום מוצר אחד מהחי במוצר מהצומח – להחליף ביצה בחביתת חומוס, בשר בתבשיל עדשים
אם אתם רוצים להצטרף לאלפי ארגוני וחברות בעולם – אפשר להחליט על יום שני ללא בשר ולהרחיב בהדרגה לשאר השבוע.

רוצים לנסות להפחית עד הסוף? אפשר להיעזר בפרויקט אתגר 22. ולנסות 22 ימים של תזונה מהצומח. הפרויקט מודרך על ידי מי שכבר מנוסים ומלווה על ידי צוות מקצועי של תזונאים.

איך יודעים מה להכין?

רוצים למצוא מתכונים מגוונים? להחליף מוצרים מהחי במוצרים מהצומח. אפשר להתחיל עם המלצות לגיוון התפריט במנות מהצומח באתר מיטלס מונדי ועם חוברת מתכונים של מיטלס מונדי. תוכלו למצוא עוד המון מתכונים באתר הצמחונות והטבעונות

אנחנו ממליצים להגדיל את מעגל ההשפעה שלכם על ידי שינוי התפריטים בארגון, בעסק, במוסד או ברשות המקומיות שלכם.
אם ברשותכם עסק המוכר מזון כמו מסעדה, מקום לאירועים או חברת הסעדה תוכלו להשפיע אפילו יותר.
חשבו כמה א.נשים יאכלו יותר בריא וטוב לסביבה על ידי החלפה של מספר מנות אצלכם בעסק, על ידי החלפת סדר המנות.
רוצים להשפיע יותר בגדול? רתמו את הרשות המקומיות לשינוי. רשויות מקומיות מובילות את המאבק במשבר האקלים ואת המעבר לדפוסי תזונה טובים יותר לסביבה ולבריאות.
מורים, מדריכים וא.נשי חינוך? אתם יכולים להשפיע על הבריאות והמודעות של הדור הבא על ידי החלפת מנות מהחי במנות מהצומח בארוחות המשותפות וכן על ידי מערכי שיעור, סדנאות ושיח על הנושא.

שינוי בראש- שינוי בצלחת
לצד שינוי דפוסי התזונה חשוב שנרחיב את הידע שלנו ושל הסובבים אותנו ואת האטרקטיביות של מנות מהצומח.
במוסדות וארגונים אפשר למתג את המנות, להוסיף הסברים לצד האוכל על החשיבות של החלפת מזון מהחי במזון מהצומח.

אפשר להזמין סדנאות והרצאות לארגון, לחברה או למוסד החינוכי ולהעשיר את העובדים והתלמידים בידע על הקשר בין מזון ואקלים, על תפריט בריא ועל רעיונות לבישולים טעימים.
חשבו כמה פליטות גזי חממה תפחיתו בהחלפת מנות בשר במנות מהצומח, באמצעות המחשבון של מיטלס מונדי.

הפוסט הפחיתו מזון מן החי בסביבה הקרובה הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

תמיכות כספיות ישירות ועקיפות
מעבר לכך שאין בנמצא מדיניות המתעדפת מזונות בריאים, בפועל המדינה תומכת באופן ישיר בגידול בעלי חיים. המדינה מעודדת יבוא על חשבון אוצר המדינה, למשל באמצעות פטור ממכס או מכס נמוך כגון על יבוא בשר ודגים, ועל משלוחים חיים. בכל פעם שיש החלטה על הורדת מכסים או הקלות בייבוא המדינה מפצה את החקלאים המקומיים, לרוב בתמיכות ישירות. העלות הכוללת של תמיכות אלו מגיעה למאות-מיליוני שקלים בשנה. בפועל, אם כן, המדינה תומכת באופן כפול בייצור ובייבוא של מזון מהחי- פעם אחת בייבוא ופעם נוספת בייצור המקומי.

ישנן תמיכות הניתנות באופן ישיר לחקלאים על בסיס היקף הייצור של מוצר מסוים. ככל שהמשק מייצר יותר, התמיכה גדלה. תמיכות מסוג זה כמעט ולא ניתנות לחקלאות הצומח אלא רק למשקם המגדלים בעלי חיים למזון, תמיכה משמעותית לעידוד ייצור של עוף וביצים עוגנה בחוק הגליל.
חינוך, בריאות, תיירות, חקלאות וכד’, הוקצו לתעשיית הבשר והביצים בלבד, בהיקף של כ-90 עד 100 מיליון ש"ח בשנה, ללא התניות בתחומי הסביבה, בריאות הציבור או רווחת בעלי החיים. כלומר – התמיכה הכספית מגיעה גם למגדלים אשר אינם מונעים פגיעה סביבתית ואינם דואגים לרווחה בסיסית של בעלי החיים.
ארגון הסחר העולמי מכנה תמיכות מסוג זה "תמיכות מעוותות-סחר", משום שהן מעודדות ייצור וצריכה.
פעמים רבות גורמים שונים בממשל בישראל מצדיקים מדיניות של תמיכה ממשלתית במזון מהחי בטענות של "שוק חופשי" והספקת הצריכה – "הציבור דורש מזון מהחי, אנחנו דואגים לספק לו אותו", תמיכות אלו מדגימות את חוסר העקביות בהצדקה הזאת, כאשר בפועל המדינה מורידה את מחירי המזון מהחי, מעודדת ייצור שלהם ובכך מגבירה את צריכת היתר.

מה "נחשב" מזון בסיסי
עידוד לצריכת מוצרים מהחי ניתן למצוא גם ברשימת המוצרים בפיקוח. נכון להיום, חלק גדול מהמזונות שנמצאים בפיקוח הם מזונות מהחי (העתירים שומנים רוויים כדוגמת מוצרי חלב, שמנת), אשר מומחים מתחום התזונה ובריאות הציבור תמימי דעים לגבי הצורך להפחית את צריכתם, בין השאר על ידי הוצאתם מפיקוח המחירים, תוך החלת הפיקוח על המחירים רק על מוצרים שיש להגביר את צריכתם על פי המלצות התזונה: לחם מקמח מלא, קטניות (כולל טופו), ירקות ופירות. מוצרים אלה הם גם חלק מן המוצרים הכלולים בסל המזון הבריא.
חשוב לציין כי ירקות ופירות הם המזונות הראשונים שאוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי מפסיקה לרכוש בעת מצוקה, וכי לצריכה בלתי-מספקת של ירקות ופירות יש השלכות רב-ממדיות על החרפת מכלול תחלואים.

לסבסד מזונות שטובים לנו ולסביבה
ישראל היא ממילא מדינה עם צריכת בשר מהגבוהות בעולם גבוהה (לפי נתוני ה-OECD היא במקום השלישי, ), ומקום ראשון בעולם בצריכת עוף . צריכת הבשר בישראל היא כפולה מהצריכה המומלצת לפי הנחיות התזונה של משרד הבריאות וקשת המזון. מכאן, שמטעמים בריאותיים, מדיניות הממשלה צריכה להיות צמצום הצריכה של מוצרים אלה ועידוד צריכה של אלטרנטיבות.
ראוי שהדיון על יוקר המחיה כמו גם הטיפול בו יבדיל בין מזונות שונים – בין אלה שמיטיבם עם הבריאות והסביבה שלנו לאלו שמזיקים להם. יהיה זה שגוי להתייחס לעליית מחירים של פירות וירקות ובאופן זהה לעליית מחירים של בשר – שהליכי הייצור שלו גורמים להרס יערות האמזונס, פליטות גזי חממה וצריכה שלו קשורה בגורמי התמותה הראשונים בעולם המערבי.
את הרווחים שהמדינה מפסידה לתמיכה ביצרני הבשר לטובת צרכני הבשר הכבדים, היה ניתן להשקיע בהנגשת מזון בריא מהצומח על בסיס המלצות של משרד הבריאות, מזון שלא פוגע באקלים ולא מסכן אותנו.

הערות וקישורים:
חוק הגליל, תשמ"ח 1988

דיווח של הממשלה לארגון הסחר העולמי על תמיכות בחקלאות בשנת 2020
יצויין כי מבירור עם משרד החקלאות ישנה טעות במסמך, שכן תמיכות לפטם במסגרת חוק הגליל לא נכללו כאן כתמיכות מעוותות סחר. אמור לעלות מסמך מתוקן.

לפי נתוני ה-OECD צריכת בשר העוף בישראל עומדת על כ-64 ק"ג לנפש בשנה, בעוד הצריכה במדינות ה-OECD נאמדת בכ-31.3 ק"ג לנפש בשנה בלבד צריכת הבשר בישראל עמדה בשנת 2020 על 88.87 ק"ג לשנה לנפש.

הפוסט להפסיק לסבסד מזון מהחי מכספי המיסים שלנו הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

מה זה ביטחון תזונתי?

בטחון תזונתי הוא מצב שבו משק בית או פרט מקבל גישה ישירה ויום יומית למזון בכמות ובאיכות העונה על צרכיו הבסיסיים. ב"מפת הדרכים למערכות מזון בריאות, מקיימות ושוויוניות"18  שהגישה ישראל לאו"ם, התחייבה ישראל לאפס רעב עד 2030. לשם כך נדרשת מדיניות סדורה, שלא כולה בפריזמה של מסמך זה. 

בעת מגפת הקורונה בישראל היתה עליה ניכרת באוכלוסיות שסבלו מאי בטחון תזונתי – עקב בעייה באספקת המזון וקשיים כלכליים. מצב זה המחיש עוד יותר את הצורך במדיניות ממשלתית מוגדרת להבטחת בטחון תזונתי לכל תושב ותושבת. 

מה זו ריבונות מזון? 

ריבונות מזון היא השליטה של אוכלוסייה או חברה באספקת המזון שלה עצמה. ריבונות מזון לישראל משמעה שמדינת שיראל יכולה לספק את הצרכים התזונתיים של תושביה בעיתות שגרה ומשבר ושאיננה מושפעת או מושפעת מעת מתנודות בייצור ושיווק העולמי. 

מה הקשר בין מזון מהחי לבטחון תזונתי? 

מעבר למערכות מזון המבוססות בעיקר על מזון מלא מהצומח הוא הכרחי על מנת לעמוד ביעד של אספקת מזון בריא ובכמות מספקת לכלל האוכלוסייה בכל עת. 

המזונות מהחי בישראל ברובם מתבססים על יבוא מחו"ל – או שהמזונות עצמם מיובאים או שהמזון של בעלי חיים מקומיים מיובא. בשנת 2019 עמדה לרשות החברה בישראל אספקה זמינה של 1.8 מיליון טון חיטה ואורז – כמעט כולם מיבוא. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ-44% מהאספקה הזו נוצלה להאבסת בעלי חיים.

חלבון מקטניות הוא זול יותר מחלבון מהחי, ומאפשר ביטחון תזונתי וססטוס תזונתי ובריאותי תקין בכלל האוכלוסייה. בישראל, על פי דו"ח שפרסם מכון "יסודות", ניתן לייצר את מלוא האספקה הנחוצה של קטניות. לנתון זה יש חשיבות מכרעת: כמקור חלבון, קטניות הן חלופה למזון מהחי, כלומר יכולות להחליף בשר, משלוחים חיים ומחצית מהדגנים המיובאים. ביסוס החקלאות וכלל מערכת המזון בישראל על קטניות, דגנים מלאים, פירות וירקות תקטין את הפגיעות של מערכת המזון בישראל, תתרום לריבונות המזון שלנו ולביטחון התזונתי של תושבי המדינה.

לא רק המלחמה באוקראינה, גם התפשטות מגפת הקורונה הגבירה את ההבנה כי על מדיניות המזון להיערך למצבי משבר, וכי יש לבסס מערכת מזון שתתפקד גם בעיתות חירום ותהיה מותאמת לשינויי האקלים. 

 דו"ח יסודות – מכון יסודות (2020). ביטחון מזון לאומי בישראל.

 Willett W., Rockström J., Loken B. et al. (2019). Food in the Anthropocene: the EAT–Lancet Commission on healthy diets from sustainable food systems

הפוסט מחזקים ביטחון תזונתי לאומי הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

30% מפליטות גזי החממה העולמיות מגיעות ממערכת המזון, מתוכן כ57-70% מתעשיית המזון מהחי. זאת על אף שמזון מהחי מספק רק 18% מן הקלוריות הנצרכות על ידי אוכלוסיות העולם. 

דוחות עולמיים ומחקרים מתריעים בזה אחר זה כי יש צורך בהול להפחית בייצור וצריכה של מזון מהחי על מנת לעמוד בהסכמי פריז, לבלום את משבר האקלים ולהגן על המערכות האקולוגיות בים ובישבה. .1

לפליטות מתעשיית המזון מן החי ישנן מקורות שונים: 

בתהליך העיכול של בעלי חיים מעלי גירה (פרות, כבשים…), נפלט גז מתאן, שהוא גז חממה פי 842 יותר חזק מפחמן דו חמצני. הפליטות האלה מהוות רוב פליטות גזי החממה הנגרמות על ידי חיות משק באירופה, וכמעט שוות לפליטות ממכוניות .3

מתאן ו-NO2, עוד גז חממה הרבה יותר חזק מ-CO2, גם נפלטים מצואת בעלי החיים.4

נוסף לכך גידול בעלי החיים וגידול המזון עבורם הוא גורם עיקרי לבירוא יערות ולתפיסתם של שטחים עצומים לטובת נטיעת גידולים חקלאיים חד גוניים (כמו סויה ותירס) שמטרתם לשמש מזון לבעלי החיים בתעשיית המזון מהחי 5 ,5. 

 גידול חלבון מהחי דורש כמות משמעותית יותר של משאבים כגון מים וקרקע, וצריכת המשאבים הגבוהה פוגעת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי. לפי UNEP, תעשיית מזון מן החי היא גורם מרכזי באובדן המגוון הביולוגי.6

גידול בעלי חיים הוא גם מזהם קרקעות וגופי מים.7

הנזקים של גידול מזון מן החי לא רק ביבשה. דיג-יתר של בעלי חיים ימיים הוא סיבה מרכזית לאובדן המגוון הביולוגי ולהרס במערכות האקולוגיות בים.8 

על פי דו"ח הארגון העולמי להגנה על חיות הבר, דיג-יתר הוא אחת הסיבות המרכזיות לצמצום הדרסטי באוכלוסיות בעלי החיים בים (צמצום שנאמד בכ-50% תוך ארבעה עשורים).9 נוסף לכך, שיטות דיג כגון דיג מכמורת גם הורסות את קרקעית הים, שבה נמצאים בתי גידול חשובים להרבה מינים.10

כתוצאה מניצול המשאבים הנרחב, צריכת מזון מהחי גם פוגעת ביצירת החוסן הנדרש לקראת התמודדות עם השלכות משבר האקלים.  בזמן שמשאבים כמו מיים, קרקע ומזון עצמו הולכים ואוזלים, חיוני שלא נבזבז אותם על גידול בעלי חיים, אלא שנשתמש בהם בדרך נבונה כדי להאכיל כל האוכלוסייה האנושית על כדור הארץ ישירות עם מזון מן הצומח.

מקורות

1. 1. UN Food Systems Summit Scientific Group (2020). https://www.un.org/en/food-systems-summit/action-tracks
2. לטווח של 20 שנה
3. https://www.theguardian.com/environment/2020/sep/22/eu-farm-animals-produce-more-emissions-than-cars-and-vans-combined-greenpeace
4. CH4 and N2O Emissions From Cattle Excreta: A Review of Main Drivers and Mitigation Strategies in Grazing Systems
5. גרינפיס ישראל (2019). הקשר הישראלי להרס יער הגראן צ׳אקו בארגנטינה.
6. Our global food system is the primary driver of biodiversity loss
7. Agriculture: cause and victim of water pollution, but change is possible | Land & Water
8. Shukla P. R., et al. (2019). Climate Change and Land: an IPCC special report on climate change, desertification, land degradation, sustainable land management, food security, and greenhouse gas fluxes in terrestrial ecosystems.
9. World Wildlife Fund (2015). Living Blue Planet Report
10. https://www.usgs.gov/news/national-news-release/what-drag-global-impact-bottom-trawling#:~:text=Trawling%20destroys%20the%20natural%20seafloor,root%20systems%20or%20animal%20burrows.

הפוסט עוצרים את משבר האקלים ומגינים על הטבע הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

בישראל בלבד נולדים ומומתים בשנה כ 300 מיליון בעלי חיים בתעשיית המזון. מבעלי-החיים בתעשייה נשללת האפשרות לקיים את אורחות חייהם הטבעיים, לבטא התנהגות טבעית ולמצות את תוחלת חייהם. הם סובלים ממצוקות, בעיות פיזיות ורפואיות, חרדות וחסכים. צמצום צריכת המזון מהחי תאפשר להקטין את מספר בעלי-החיים בתעשייה ותקל על צמצום הפגיעה בהם.

כליאה בתנאים קשים

ההיגיון הכלכלי הכניס את רובם המכריע של בעלי-החיים בתעשיות המזון למתקנים סגורים ומזוהמים (ואף לכלובים דחוסים ולתאי ריסון), צופף אותם כמעט עד מוות (ולעתים ממש עד מוות)

תרנגולות בתעשיית הביצים למשל נדחסות לתא קטן בו אינן יכולות לפרוש את כנפיהן, כאשר הן עומדות על סורגי מתכת וכאשר הן צמודות זו לזו באופן שכמעט לא מאפשר להן לזוז כלל. חזירות בתעשיית הבשר נכלאות ב"תאי הריון"  – כלובים שגודלם עולה רק במעט על גודל גופן של החזירות ומוחזקים בהם זמן רב, כעמט ללא יכולת לזוז. את הגורים שלהן הן מניקות דרך הסורגים. 

אך גם כאשר הכלובים מרווחים יותר בכל התעשייה בעלי החיים לכודים בין סורגים או קירות, ללא גירויים חיצוניים, לרוב כשהם רובצים בתוך הצואה והשתן שלהם – תרנגולים בתעשיית העוף נכלאים בהאנרגים גדולים ופרות נכלאות ברפתות. 

זוהמה

הצפיפות העצומה של בעלי-חיים במשקים חקלאיים גורמת לזיהום האוויר שהם נושמים. המצב חמור במיוחד בלולים ובבריכות דגים, שם שוררת צפיפות גדולה ביותר. האוויר בלולים מכיל כמויות גדולות של אבק, מיקרו-אורגניזמים וגזים, שביניהם אמוניה. האמוניה נפלטת מן המצע בלול, שבו נספגות הפרשות העופות ומים שנשפכו מתוך שקתות ומערכת הצינון. את המצע אין מנקים אלא לאחר משלוח העופות לשחיטה. העופות נושמים אפוא את אדי הפרשותיהם; בחורף הם זוכים לאוורור מועט בלבד, כי הלולנים מעדיפים למנוע תנועת אוויר כדי לחסוך בהוצאות חימום, ואילו בקיץ לא די באוורור הקיים, כי העופות נושמים בקצב מהיר כדי לצנן את גופם (זוהי הלחתה – אין להם מנגנון הזעה), וחלקיקי האבק, המכילים אמוניה, חודרים בקלות למערכת הנשימה.

הפרדת משפחות

לצורך השליטה בבעלי החיים ונוחיות השימוש בהם בעלי החיים במשקים המתועשים מופרדים מבני המשפחה שלהם ומוחזקים באופן שלא תואם את המבנה החברתי הטבעי. כך לדוגמה אפרוחים בתעשיית הביצים והעוף בוקעים הרחק מהאם במדגרה ולא זוכים לפגוש אותה ליום אחד בחיהם. גורי חזיר יונקים מהאם דרך סורגם ולאחר מכן מופרדים ממנה. פרות ממליטות עגל אשר נלקח מהן מספר שעות לאחר מכן. בימים הראשונים העגל/ה נמצא /ת בבידוד בכלוב קטן ורק לאחר שבוע או שבועות הוא מועבר למתחם שיש בו עוד עגלים/ות. הפרות בוכות בעת ההפרדה של העגל מהן וממשיכות לבכות מספר ימים. 

עיוותים גנטיים

על מנת להפיק כמה שיותר מגופם של בעלי החיים נערכות בהם מניפולציות גנטיות וכימיות בגופן של חיות, עד שעצם מבנה גופן הפך להן למקור של סבל. 

כך זה בכל התשיות מן החי – פרות עברו ברירה מלאכותית לייצור עודף של חלב, תרנגולות לייצור עודף של ביצים. דוגמה קיצונית במיוחד היא בגידול תרנגולים לעוף – שם ה"טיפוח" כולל גדילה מואצת, גדילה מוגזמת של איברים מסוימים ושינוי פרופורציות הגוף. ה"טיפוח" גורם להחלשת המערכת החיסונית, מערכות הגוף פגיעות יותר ונפגעה יכולת ההתמודדות של הגוף עם  קור, חום וגורמי מצוקה. קצב גדילה בלתי אחיד של מערכות שונות בגוף ושינוי הפרופורציות הגוף הביאו ליצירת מומים ונכויות מלידה.לעתים התרנגולים מתמוטטים כתוצאה מכך שהרגליים אינן מסוגלות לשאת את משקל הגוף, ואי-ספיקת לב, תוצאה של גדילת שרירים מואצת. גדילה מואצת לצד טמפרטורות קרות מביאה במקרים רבים למחלה מיימת, במחלה זו לחץ דם גבוה  פוגע בתפקוד הכבד, וכתוצאה מכך מתחילה לדלוף פלסמה מהכבד ומנימי דם לתוך חללים בבטן.

פגיעות פיסיות ואלימות

נוסף לתנאים הקשים בעלי החיים עוברים פגיעות פיסיות ישירות – בהן קיטום איברים לא מאולחש, מכות והובלה כואבת ושחיטה על פס נע.

קיטום מקורים של אפרוחים בתעשיית הביצים וגזירת זנבות אצל חזירים הן חלק מהפרקטיקות הקבועות והמוכרות, כמו כן המסת קרני פרות באמצעות חומצה והטבעת מספר בעור הפרות. 

חלק מהאלימות המופעלת היא תוצר לוואי של הלחץ על העובדים לבצע פעולות במהירות כנגד רצונם של בעלי החיים, כגון איסוף עופות בתעשיית העוף ודחיסתם לכלובים בהם יובלו במשאיות. מספר תיעודים חשפו אלימות קשה בהובלה לשחיטה של עגלים – כולל שימוש בשוקרים , הצלפות, שבירת זנבות. אלימות קשה במיוחד תועדה עשרות פעמים בהעברת בעלי חיים ב"משלוחים החיים"  – מהאונייה למשאית, מהמשאית להסגר וכן הלאה. 

 החיים במשק המתועש הם קצרים, כואבים, עתירי מחלות ואינם מאפשרים שום סיפוק של הצרכים הטבעיים של בעלי החיים. על מנת למנוע או לפחות להקטים את הסבל של בעלי החיים נדרשת מדיניות ממשלתית שתעדיף מזונות מהצומח על פני מזונות מהחי. 

קריאה נוספת  על ניצול ופגיעה בבעלי חיים בתעשיות מן החי באתר הישן של אנימלס

*תמונה לצד המאמר – התמונה בדף הבית של "מצילים בעלי חיים"

הפוסט מצילים בעלי חיים הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".

צריכת יתר של מזון מן החי עלולה לפגוע בבריאותנו גם בעקיפין. מחקרים מראים שתעשיית מזון מן החי ארחאית על התפתחות רוב המחלות הזאונוטיות (כגון שפעת העופות או נגיף הקורונה). היא גם עושה שימוש בכמויות אדירות של אנטיביוטיקה וכתוצאה מכך היא הגורם המרכזי לעמידות באנטיביוטיקה, שהיא איום ממשי על יכולת הרפואה לטפל בזיהומים נפוצים.

לעומת זאת, תזונה ים-תיכונית, שמבוססת בעיקרה על הצומח, וכוללת כמויות מתונות בלבד של מזון מן החי, הוכחה כבריאה והיא התזונה המומלצת על ידי משרד הבריאות. ארגון הבריאות העולמי אף פרסם דוח מיוחד המתייחס לתזונה מבוססת על הצומח ויתרונותיה הבריאותיים. קטניות וסויה הם חלופות בריאות וזולות לחלבון מן החי, ויחד עם פירות וירקות, דגנים מלאים ואגוזים, מספקות את כל הצרכים התזונתיים שלנו בלי לפגוע בבריאותנו.
הפחתה של מזון מהחי לא רק שומרת על הסביבה אלא גם משפרת את הבריאות שלנו ושל המשפחה!

בנוסף לצעדים החשובים שכל אחד יכול לעשות כפרט לשפר את התזונה שלו,גם נדרשת מדיניות ממשלה שתעודד צריכה יותר גבוהה של מזון מן הצומח, הן בעזרת קמפיין ציבורי וליווי חקלאים, הן בכלים מדיניים כמו סובסידיות או מכסים.

משרד הבריאות הישראלי (יוני 2020). ההמלצות התזונתיות החדשות

הפוסט משפרים את הבריאות הופיע לראשונה ב-קואליצית "מזון וחיים".