הכל מתחיל מקבלת ההחלטות
על אף כי בריאות וסביבה מושפעים ומשפיעים על ייצור וצריכה של המזון שלנו בצורה ישירה – בישראל שיקולי בריאות וסביבה נעדרים לרוב מקבלת ההחלטות לגביהם.
לעומת זאת שקולם של היצרנים והמשווקים נשמע לעיתים קרובות בתהליך קבלת ההחלטות, האינטרס הציבורי הרחב – לבלימת משבר האקלים ולשמירה על בריאות הציבור – נפקד מן השיקולים הנלקחים בחשבון בעיצוב מדיניות החקלאות והמזון. כך לדוגמה בועדות הנוגעות לפיקוח על מחירים או הורדת מכסים ישמעו משרד האוצר, החקלאות והכלכלה, אך עמדת משרד הבריאות והסביבה לא ילקחו בחשבון.

תמיכות כספיות ישירות ועקיפות
מעבר לכך שאין בנמצא מדיניות המתעדפת מזונות בריאים, בפועל המדינה תומכת באופן ישיר בגידול בעלי חיים. המדינה מעודדת יבוא על חשבון אוצר המדינה, למשל באמצעות פטור ממכס או מכס נמוך כגון על יבוא בשר ודגים, ועל משלוחים חיים. בכל פעם שיש החלטה על הורדת מכסים או הקלות בייבוא המדינה מפצה את החקלאים המקומיים, לרוב בתמיכות ישירות. העלות הכוללת של תמיכות אלו מגיעה למאות-מיליוני שקלים בשנה. בפועל, אם כן, המדינה תומכת באופן כפול בייצור ובייבוא של מזון מהחי- פעם אחת בייבוא ופעם נוספת בייצור המקומי.

ישנן תמיכות הניתנות באופן ישיר לחקלאים על בסיס היקף הייצור של מוצר מסוים. ככל שהמשק מייצר יותר, התמיכה גדלה. תמיכות מסוג זה כמעט ולא ניתנות לחקלאות הצומח אלא רק למשקם המגדלים בעלי חיים למזון, תמיכה משמעותית לעידוד ייצור של עוף וביצים עוגנה בחוק הגליל.
חינוך, בריאות, תיירות, חקלאות וכד’, הוקצו לתעשיית הבשר והביצים בלבד, בהיקף של כ-90 עד 100 מיליון ש"ח בשנה, ללא התניות בתחומי הסביבה, בריאות הציבור או רווחת בעלי החיים. כלומר – התמיכה הכספית מגיעה גם למגדלים אשר אינם מונעים פגיעה סביבתית ואינם דואגים לרווחה בסיסית של בעלי החיים.
ארגון הסחר העולמי מכנה תמיכות מסוג זה "תמיכות מעוותות-סחר", משום שהן מעודדות ייצור וצריכה.
פעמים רבות גורמים שונים בממשל בישראל מצדיקים מדיניות של תמיכה ממשלתית במזון מהחי בטענות של "שוק חופשי" והספקת הצריכה – "הציבור דורש מזון מהחי, אנחנו דואגים לספק לו אותו", תמיכות אלו מדגימות את חוסר העקביות בהצדקה הזאת, כאשר בפועל המדינה מורידה את מחירי המזון מהחי, מעודדת ייצור שלהם ובכך מגבירה את צריכת היתר.

מה "נחשב" מזון בסיסי
עידוד לצריכת מוצרים מהחי ניתן למצוא גם ברשימת המוצרים בפיקוח. נכון להיום, חלק גדול מהמזונות שנמצאים בפיקוח הם מזונות מהחי (העתירים שומנים רוויים כדוגמת מוצרי חלב, שמנת), אשר מומחים מתחום התזונה ובריאות הציבור תמימי דעים לגבי הצורך להפחית את צריכתם, בין השאר על ידי הוצאתם מפיקוח המחירים, תוך החלת הפיקוח על המחירים רק על מוצרים שיש להגביר את צריכתם על פי המלצות התזונה: לחם מקמח מלא, קטניות (כולל טופו), ירקות ופירות. מוצרים אלה הם גם חלק מן המוצרים הכלולים בסל המזון הבריא.
חשוב לציין כי ירקות ופירות הם המזונות הראשונים שאוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי מפסיקה לרכוש בעת מצוקה, וכי לצריכה בלתי-מספקת של ירקות ופירות יש השלכות רב-ממדיות על החרפת מכלול תחלואים.

לסבסד מזונות שטובים לנו ולסביבה
ישראל היא ממילא מדינה עם צריכת בשר מהגבוהות בעולם גבוהה (לפי נתוני ה-OECD היא במקום השלישי, ), ומקום ראשון בעולם בצריכת עוף . צריכת הבשר בישראל היא כפולה מהצריכה המומלצת לפי הנחיות התזונה של משרד הבריאות וקשת המזון. מכאן, שמטעמים בריאותיים, מדיניות הממשלה צריכה להיות צמצום הצריכה של מוצרים אלה ועידוד צריכה של אלטרנטיבות.
ראוי שהדיון על יוקר המחיה כמו גם הטיפול בו יבדיל בין מזונות שונים – בין אלה שמיטיבם עם הבריאות והסביבה שלנו לאלו שמזיקים להם. יהיה זה שגוי להתייחס לעליית מחירים של פירות וירקות ובאופן זהה לעליית מחירים של בשר – שהליכי הייצור שלו גורמים להרס יערות האמזונס, פליטות גזי חממה וצריכה שלו קשורה בגורמי התמותה הראשונים בעולם המערבי.
את הרווחים שהמדינה מפסידה לתמיכה ביצרני הבשר לטובת צרכני הבשר הכבדים, היה ניתן להשקיע בהנגשת מזון בריא מהצומח על בסיס המלצות של משרד הבריאות, מזון שלא פוגע באקלים ולא מסכן אותנו.

הערות וקישורים:
חוק הגליל, תשמ"ח 1988

דיווח של הממשלה לארגון הסחר העולמי על תמיכות בחקלאות בשנת 2020
יצויין כי מבירור עם משרד החקלאות ישנה טעות במסמך, שכן תמיכות לפטם במסגרת חוק הגליל לא נכללו כאן כתמיכות מעוותות סחר. אמור לעלות מסמך מתוקן.

לפי נתוני ה-OECD צריכת בשר העוף בישראל עומדת על כ-64 ק"ג לנפש בשנה, בעוד הצריכה במדינות ה-OECD נאמדת בכ-31.3 ק"ג לנפש בשנה בלבד צריכת הבשר בישראל עמדה בשנת 2020 על 88.87 ק"ג לשנה לנפש.