נייר העמדה הזה של גרינפיס מציג נתונים על הקשר בין צריכת בשר בישראל להרס יערות בדרום אמריקה. צריכת בשר בקרבישראל רק הולכת וגדלה בשנים האחרונות, ורוב הבשר הנצרך מיובא מדרום אמריקה. היות וגידול הפרות שם כרוך בכריתת עצים כדי לייצר שטח מרעה, משמעות צריכת הבקר הישראלית היא פגיעה אנושה ביערות בברזיל, ארגנטינהת אורוגוואי ופרגוואי. בגרינפיס העריכו שקרוב ל-500 קמ"ר של יער נכרתו תוך עשור (מעל 7,000 מגרשי כדורגל בשנה), ושוחררו כ-10 מיליון טון פחמן דו-חמצני מדי שנה (כשמינית מפליטות גזי החממה של ישראל).
לכן גרינפיס פונה למשרד הכלכלה ומבקשת שהוא יקדם רגולציה אשר תאפשר לוודא כי רשתות שיווק ישראליות לא שותפות להרס יערות ולהחרפת משבר האקלים.
פניה למשרד י הכלכלה והחקלאות בבקשה למנוע את הרס יערות דרום אמריקה על ידי צריכת הבקר הישראלית/
השלכות גידול בקר והרס יערות על משבר האקלים
משבר האקלים הוא כבר חלק ממציאותנו, ומקורו בפליטות גזי חממה הולכות וגדלות מאז תחילת העידן התעשייתי.
לפי הערכת הדו"ח האחרון של האו"ם בנושא קרקעות ומזון, מערך המזון שלנו אחראי לעד 37% מפליטות גזי החממה של האנושות. האקלים שבו נחיה אנחנו וילדינו בעוד מספר שנים תלוי בהרבה במה שיש בצלחת שלנו. המודל התעשייתי של גידול בשר לצריכה אנושית אובדני מהרבה בחינות. בין השאר הוא תופס כ- % 36 מאדמות כדור הארץ לצורך גידול בעלי חיים וגידול המזון אותו הם צורכים, ובכך מונע גידול של מוצרים מן הצומח אשר היו יכולים להזין מאות מיליוני אנשים רעבים ברחבי העולם; זהו הגורם המוביל להרס היערות בחלקים נרחבים מכדור הארץ, בין השאר בדרום אמריקה, שם רוב הרס היערות נובע מגידול בקר וגידול סויה להאכלת חיות משק.
שריפת היער, שחרור מתאן מפירוק החומרים האורגנים, אובדן העצים שלא יקלטו פחמן דו-חמצני, גידול פרות שפולטות מתאן ושינוע הבשר שלהם מדרום אמריקה למרחקים עצומים, גם למזרח התיכון, הם שלבים שונים בהשפעתה הקשה על הרס יערות לגידול בקר על האקלים. התוצאה היא שכל קילוגרם של בקר שאנו אוכלים פולט לאטמוספירה כ- 68 קילו של שווי ערך פחמן דו-חמצני .אם הבקר גדל בחוות צפופות כמו בצפון אמריקה או באירופה, משנעים עבורו תערובות סויה ותירס שגדלות לא אחת על חורבות יער; בדרום אמריקה, המודל השכיח לגידול בקר, באמזונס או בצ'אקו הארגנטינאי, הוא שריפה ופיזור פרות על שדות מרעה.
עליית צריכת הבקר הישראלית והשלכותיה על משבר האקלים
ישראל היא מדינה קטנה שעל פי הרשומות הרשמיות פולטת רק % 0.2 מפליטות גזי חממה הגלובליות.
אולם מדובר רק בפליטות שישראל מייצרת בתוך שטחה. דווקא בתחום הבשר, לישראל תרומה לא מבוטלת על שינוי אקלים, אבל זה קורה מחוץ לגבולותיה, בעיקר בדרום אמריקה. כך שבפועל, ישראל היא שחקן משמעותי בהרס יערות של דרום אמריקה והמצב הולך ומחמיר. לפי נתוני ה-OECD, ישראל היא מספר ארבע בצריכת מוצרי בשר לנפש לשנת 2018 עם יותר מ- 88 ק"ג לאדם לשנה; מספר ארבע בצריכת בקר לנפש עם 20.5 ק"ג לאדם לשנה; ומספר אחד בצריכת עופות לשנה עם 65 ק"ג לאדם לשנה. חמורה מכל היא המגמה ההולכת וגדלה של צריכת מוצרים מן החי, כשכמות הבקר שנצרכת בישראל עלתה מ- 100,000 ל- 140,000 טון במשך שנתיים (2015-2017). גידול של % 140. מדובר בפליטות של קרוב לעשר מיליון טון שווי ערך פחמן דו-חמצני לאטמוספירה.
התרומה הישראלית לכריתת היערות בדרום אמריקה
אז מה משמעות הצריכה הישראלית על כריתת יערות מדרום אמריקה? נציין כי מדובר בהערכה בלבד. בפועל, לא ניתן להתחקות אחר כל ראש בקר שהגיע לישראל ולהבין כמה ממנו הגיע מאזור שנכרת. בחינה שכזו היא גם לא רלוונטית. ייתכן והבקר שהגיע לישראל מקורו לא מאזור שעבר כריתה, אך בקר שהגיע למדינה אחרת כן. בסופו של דבר, העיקרון שמנחה אותנו בחישוב ההערכה הוא שכל צריכה וכל עלייה בצריכה מגבירות את הביקוש ודוחקות בחברות שמגדלות בקר למצוא שטחים חדשים למרעה. כלומר, עליית הצריכה בישראל מאיצה במגדלי בקר בארגנטינה, בברזיל ובכל מדינה אחרת בדרום אמריקה לכרות יערות לשם גידול פרות, גם אם הבקר הספציפי שגדל שם לא מגיע בסופו של דבר לישראל.
לשם החישוב השתמשנו בנתונים על אובדן כיסוי יערות ועל ייצור בקר בברזיל, בארגנטינה, בפרגוואי ובאורוגוואי לאורך עשור, משנת 2008 עד שנת 2017, וכן התבססנו על נתונים של ייבוא ישראלי מאותן מדינות כדי להעריך את החלק של ישראל בכריתת יערות במדינות אלה. לאורך התקופה הנדונה בדקנו עבור
כל אחת מהמדינות:
.1 מה גודל שטח היערות שאבד
.2 כמה מסך השטח שאבד אכן שימש לגידול בקר
.3 כמה מהבקר שגדל באותה מדינה יוצא לישראל
מן הממצאים עולה כי במהלך עשור הייתה ישראל אחראית לכריתה של לפחות 492 קילומטרים רבועים של יער בכל דרום אמריקה, השווים ל- 70,286 מגרשי כדורגל, כלומר מעל 7,000 מגרשי כדורגל בשנה.
כך כל אחת ואחד מאתנו תורמים לכריתת היערות של דרום אמריקה כשאנחנו אוכלים סטייק או המבורגר.
בהתבסס על נתונים אלו ניתן להעריך כי כל קילוגרם של בשר בקר שאוכלים בישראל ושמקורו מדרום אמריקה גורם שם לכריתה של כמעט שני מטרים רבועים של יער. המשמעות היא כריתה של 31.55 מ"ר בשנה לאדם, בהתבסס על צריכה לנפש בשנת2017 . נציין שההערכה שמרנית מכמה טעמים: המידע על ייצור בקר לארגנטינה, פרגוואי ואורוגוואי היה זמין רק לשמונה שנים מתוך עשר. החישוב לוקח בחשבון את הבשר הקפוא אך לא את הטרי. נוסף על כך, הוא איננו לוקח בחשבון את הסויה שמשמש להזנת בקר שנצרך בסופו של דבר בישראל. כמו כן, נתוני כריתת היערות של ברזיל כוללות רק את האמזונס ולא שאר האזורים של ברזיל.
ואם ישראל לא הייתה מייבאת כלל בקר מדרום אמריקה?
נניח לרגע שישראל לא הייתה מייבאת בכלל בקר מדרום אמריקה בשנים 2008־2017. באופן הגיוני, הלחץ לשחרר שטחים לגידול בקר בדרום אמריקה היה קטן. אבל בכמה?
הבקר בדרום אמריקה לא נמצא בחוות צפופות כמו בארה"ב אלא בשטחי מרעה נרחבים, שחלקם כאמור יושבים על שטחי יערות שנכרתו. צפיפות הבקר בשטחי המרעה של דרום אמריקה היא פועל יוצא של כמות המזון ליחידת שטח מסוימת. ההערכה היא כי על שטח של עשרה דונמים ניתן לייצר כ- 80 קילוגרם של בקר
כל שנה. על בסיס כמות הבקר שכל מדינה מייצאת לישראל, אפשר להעריך כמה שטחים צריכים אותם ראשי בקר ומה היחס בין שטחים אלה לשטחים שנכרתים בפועל.
המספרים מראים שבברזיל ובפראגוואי השטח שלו נזקק הבקר המיובא לישראל הוא קטן מהשטח שנכרת בכל שנה. אם ישראל הייתה מפסיקה לייבא בשר מדרום אמריקה (ובהנחה שלא חל גידול בביקוש ממקורות אחרים), הדבר היה מקטין את הלחץ לכריתת יערות: בברזיל הכריתה הייתה יורדת ב-% 49 ובפראגוואי ב-
% 28.60. לעומת זאת, אנו רואים שבארגנטינה ובאורוגוואי שטח היערות שנכרת, לרוב לצורך גידול בקר, קטן מהשטח שנדרש לגידול הבקר שמיוצא לישראל. משמעות הדבר היא שאם ישראל לא הייתה צורכת בקר, הלחץ לכרות שטחי יער נוספים היה יורד לאפס בארגנטינה ובאורוגוואי. חישובים אלה ממחישים את העובדה שקבוצה אנושית, ולו הקטנה ביותר, יכולה להיות משמעותית מאוד וליצור את ההבדל בין מצב שבו נכרתים יערות לבין מצב שבו לא נכרתים יערות. לכן בפועל המצב
של כדור הארץ דורש מכל אחד מאתנו להתנהג כאילו אין הדבר תלוי אלא בו.
דרישות
משמעות צריכת הבקר הישראלית על יערות דרום אמריקה ועל משבר האקלים, וכן מגמת העלייה החדה שחלה בשנים האחרונות בצריכת בקר בישראל, אינם בהלימה עם מצב החירום האקלימי בו אנו נמצאים. עובדה זו מחייבת מאמץ חוצה גבולות. אנו רואים במשרדי הכלכלה והחקלאות את הגורמים המתאימים
לקידום רגולציה, כפי שזו מקודמת באיחוד האירופי,שמטרתה לוודא כי בקר שנצרך בישראל לא מביא להרס יערות בכלל ובדרום אמריקה בפרט. רגולציה זו תביא לצמצום טביעת הרגל הפחמנית של צריכת הבשר בישראל.
אנו פונים למשרדי הכלכלה והחקלאות בדרישה שינקוטו בצעדים הבאים:
- החלת חובת הצהרה על שרשראות אספקה: רשתות שמשווקות בשר בישראל יהיו חייבות בתצהיר
לפיו הן בדקו את שרשראות האספקה שלהן והבקר שהן משווקות לא גדל על חורבות יערות. - החלת חובת הצהרה פליטות גזי חממה: רשתות שיווק יהיו חייבות להצהיר כמה פליטות גזי חממה
גרם הבשר שהם משווקים.
הצהרות אלה יופיעו על אריזת מוצרי הבשר ולכל הפחות יהיו נגישים בדו"חות של רשתות השיווק כך שתהפוכנה לחלק ממדיניות אחריאות תאגידית.
צעדים אלה צריכים להיות בסיס למס פחמן על מוצרי בשר שישקפו את עלותם האמיתית.
